קזוארינה (פתיחה לספר שהתחלתי וכנראה לא אסיים)

אמא, מה הם עושים עם דוד עמוס? למה הם מכניסים אותו לאדמה?

ששש, אחר כך, אמרה האמא.

אז ינעם חיכה. ובאוטו, בדרך חזרה מבית הקברות: אמא, למה הם הכניסו את דוד עמוס לאדמה? למה הוא לא אמר כלום? למה לא היו לו בגדים? זה לא חנק לו עם כל האדמה עליו? למה שמתם שם אבנים? למה כולם בכו? חוץ מדודה סבינה. מתי הוא יבוא לבקר? אמא?

רודי, תגיד משהו.

א-ני נו-הג.

אז האמא, בחוסר סבלנות ותבונה, אמרה: שתלו אותו.

שתלו?

כן.

אבל דוד עמוס היה דוד, לא שתיל.

והאמא, בפרץ לא שגרתי של פיוט, הסבירה: בגיל מסוים האנשים הופכים לשתילים, ואז טומנים אותם באדמה, שיצמחו. והאבנים על הקב… על הערוגה – שידעו איפה להשקות. וגם לא לשתול שם מישהו אחר, בטעות.

אז כל העצים בעולם היו פעם אנשים?

כן.

הברוש והאורן והצפצפה והתמר?

כולם.

אז למה אין להם שמות פרטיים?

(כפות הידיים נסגרות בתנועת חנק) כי זה היה מזמן ולא זוכרים איך קוראים להם.

ואיזה עץ יהיה דוד עמוס?

מאיפה אני יכולה לדעת?!!? איזה מין שאלות מטומטמות אלה? (נשימה) קזוארינה… חמודי.

אבל קזוארינה זה שם של בת.

דוד עמוס היה איש מיוחד.

וכמה זמן ייקח לו לגדול עכשיו?

אני אחראית כספים בעירייה, לא חקלאית. עוד שנה נבקר אותו שוב ונראה מה יצא ממנו. עכשיו שקט. יש על ידך קופסה עם בורקסים. תאכל אחד.

א"א

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: