קזוארינה (פתיחה לספר שהתחלתי וכנראה לא אסיים)

אמא, מה הם עושים עם דוד עמוס? למה הם מכניסים אותו לאדמה?

ששש, אחר כך, אמרה האמא.

אז ינעם חיכה. ובאוטו, בדרך חזרה מבית הקברות: אמא, למה הם הכניסו את דוד עמוס לאדמה? למה הוא לא אמר כלום? למה לא היו לו בגדים? זה לא חנק לו עם כל האדמה עליו? למה שמתם שם אבנים? למה כולם בכו? חוץ מדודה סבינה. מתי הוא יבוא לבקר? אמא?

רודי, תגיד משהו.

א-ני נו-הג.

אז האמא, בחוסר סבלנות ותבונה, אמרה: שתלו אותו.

שתלו?

כן.

אבל דוד עמוס היה דוד, לא שתיל.

והאמא, בפרץ לא שגרתי של פיוט, הסבירה: בגיל מסוים האנשים הופכים לשתילים, ואז טומנים אותם באדמה, שיצמחו. והאבנים על הקב… על הערוגה – שידעו איפה להשקות. וגם לא לשתול שם מישהו אחר, בטעות.

אז כל העצים בעולם היו פעם אנשים?

כן.

הברוש והאורן והצפצפה והתמר?

כולם.

אז למה אין להם שמות פרטיים?

(כפות הידיים נסגרות בתנועת חנק) כי זה היה מזמן ולא זוכרים איך קוראים להם.

ואיזה עץ יהיה דוד עמוס?

מאיפה אני יכולה לדעת?!!? איזה מין שאלות מטומטמות אלה? (נשימה) קזוארינה… חמודי.

אבל קזוארינה זה שם של בת.

דוד עמוס היה איש מיוחד.

וכמה זמן ייקח לו לגדול עכשיו?

אני אחראית כספים בעירייה, לא חקלאית. עוד שנה נבקר אותו שוב ונראה מה יצא ממנו. עכשיו שקט. יש על ידך קופסה עם בורקסים. תאכל אחד.

א"א

מאפיה – בואו נלמד את זה

בסיציליה התגלה בי"ס למאפיונרים, כזה שמחנך את תלמידיו להיות מאפיוזים מגיל צעיר. הממשלה האיטלקית נדהמה, העולם הגיב כאילו מדובר במתיחה, אבל יש להודות באמת אחת בסיסית וכואבת:

כשמערכת החינוך המסורתית קורסת ולא מוכיחה את עצמה, יש צורך בבתי ספר אלטרנטיביים.

בעידן בו בוגרי אוניברסיטה ומכללות מוצאים עצמם ללא עבודה אחרי שבע שנות לימוד, בי"ס למאפיה הוא בדיוק מוסד שמכשיר את התלמידים לעיסוק שהכנסה מובטחת בצידו, לצד לימודים נורמטיביים במגמה ההומנית, עם דגש על רצח, סחיטה, גביית דמי חסות, העלמת גופות וכו'. אין מה לעשות: מהנדסי תוכנה יש כמו זבל, אבל לך תמצא מאפיונר היי-טק.

הבדלים בשיטת החינוך

למרות שהבי"ס למאפיה הוא מוסד חינוכי לכל דבר, יש בכל זאת כמה הבדלים בינו לבין, נניח, המכללה ע"ש גורדון:

* בבי"ס למאפיה מקבלים בסוף הלימודים אופנוע ואקדח (אצלנו מקבלים רובה וטנק)

* אם אתה מקבל ציון לא מספיק במבחן בביולוגיה, אתה מתעורר בבוקר עם ראש של סוס במיטה

* בברזיות זורם אספרסו

* בשיעורי מוזיקה לומדים לבכות באופרה

* להיות תורן כיתה היא הצעה שאתה לא יכול לסרב לה

* התלמידים אמנם מעשנים בשירותים, אבל רק סיגרים

* המורים מגיעים בליווי שומרי ראש

* תלבושת אחידה כוללת חליפה, עניבה, ציפורן בדש ונעליים מעור תנין. מי שמגיע ללא ברילנטין בשיער מורחק מהלימודים

* תלמיד בעייתי במיוחד מעיפים מבי"ס. דרך החלון

* כמתיחה של אחד באפריל לא מכניסים עכבר מת לשולחן של המורה – ממלכדים אותו

* ה"גזלן" שמגיע לבית ספר מוכר פסטה, רביולי ויין אדום

* בוחן פתע מתקיים במטווח

* בשיעור חינוך מיני לומדים לתת נשיקת מוות

* אתה יודע שאתה בצרות רציניות כשהמנהל קורא לך למשרדו ומבקש שתעמוד באמצע יריעת ניילון גדולה

איך תדעו שילדכם לומד בבי"ס למאפיונרים

* הוא קורא לעצמו ויני או טוני, ולא מורט את הרווח בין הגבות (משה, עשית שיעורים? — מאמא, בסטה, לא קוראים לי משה, אני טוני "הקיסם" זוסמנוביץ')

* כל פעם שדופקים בדלת הוא נעמד לידה עם אקדח שלוף ושואל מי זה

* הוא לעולם לא עומד ליד החלונות והווילונות תמיד סגורים

* טיול שנתי הוא עושה בלאס וגאס

* כשאתם מתניעים את המכונית בבוקר הוא מתחבא מאחורי קיר בטון (ואגב – מה הרעשים המוזרים האלה מתא המטען?)

* כשאתם מצלמים אותו הוא שובר לכם את המצלמה

* החטיף האהוב עליו הוא "ואפל כולו"

* הוא לא מבקש פסנתר לבר מצווה, רק את המיתרים

* הוא הולך לשיעורי כינור, אבל רק עם הנרתיק של הכינור

* הוא מסכים לעלות לתורה, אבל רק בכנסייה קתולית

* משיעור מלאכה הוא חוזר עם נעלי בטון

* כשאתם לא נותנים לו דמי כיס הוא שובר לכם את הרגליים

* כשאתם כן נותנים לו דמי כיס, הוא מלבין את הכסף

* הוא מוכן אמנם לקבל דמי כיס, אבל רק בשטרות לא מסומנים, ובתנאי שתשאירו לו את החבילה בפארק העירוני, מאחורי פח האשפה האדום, וחסר לכם שמישהו יעקוב אחריכם, שמעתם?!!?

 

א"א

האמת שיש לזה הסבר מאוד הגיוני

טוב,

אני רוצה שיהיה ברור שאני מאשים את אשתי.

את אשתך?!!?

כן, כלומר לא – אשתי לא אשמה, היא רק קנתה מדף באיקאה וביקשה שאתקין אותו. ואתה מכיר את הריהוט הזה להרכבה עצמית – אפשר לעשות עם זה הכול חוץ מלהרכיב אותו.

אני עדיין לא מבין איך כל זה קשור לסיפור שלנו.

אז הנה: חצי בוקר ניסיתי להתקין לה את המדף, ולא הולך, וחם יחסית לעונה, ומתחיל לגרד לי ואני נעשה עצבני, וחסר לי חלק 7A, והמברג נופל, ואז אני מקבל טלפון שיש איזה אירוע של אנרכיסטים ואני יוצא לשטח.

ושם?

לא יודע; לא הייתי מרוכז. היו אנשים, אופניים, חיילים שלי, אבל אני כולי עוד הייתי בתסכול של המדף, ואתה יודע מה זה עושה לגבריות, כשאתה לא מצליח לבצע משהו שהאישה מבקשת. אז הסתובבתי שם, העניינים פחות או יותר טיפלו בעצמם, ואני כל הזמן בחצי קול מסתובב וממלמל ומקלל את האיקאה האלה ואת המדף המחורבן, ואז אני רואה את המוכר השוודי הזה, ואני מכיר את מדיניות ההחזרות שלהם, אבל בכל זאת אמרתי שעדיף לי שיישאר אצלם משיהיה תקוע לי בבית כגלעד לכישלון שלי, אז אמרתי לו "הנה, קחו בחזרה את המדף המחורבן שלכם!", רק שבטעות זה פגע לו בפנים, וכל כך חייתי את הקטע של התסכול שזה לא היה המדף אלא הנשק האישי שלי, וככה זה נגמר עם השוודי על הרצפה.

הוא היה דני, אתה יודע.

דני, שוודי – פעם ויקינג תמיד ויקינג!

א"א

שפת הפתלתלוֹת של עורכי הדין

(*≧▽≦)オハツでっす♪

פגשתי ברחוב חבר ותיק שלי, בחור נחמד שלא ראיתי מאז עבר את בחינות לשכת עורכי הדין.
שמתי לב שהוא תפח מעט, וגם היה חנוק שלא לטובתו בעניבה ובחולצת כפתורים לבנה שצווארונה מהודק. נראה היה לי שלא ממש נוח לו.
"ישי!" אמרתי לו בחיוך.
"ארז!" אמר בטון מפקפק, העלה הבעה חמורת סבר והחל לדרוש בטון נמרץ: "האם למיטב ידיעתך, אף שכיר, ממונה, או מנהל שלך ('צד קשור'), או חבר משפחה מיידי שלך או של אי מי מהצדדים הקשורים, או כל תאגיד, שותפות או כל גוף אחר שבו מישהו מהצדדים הקשורים מהווה ממונה, מנהל או שותף, או שבהם יש לצד קשור שכזה בעלות משמעותית או שליטה כלשהיא, חייב לך, וגם אתה אינך חייב (או מחויב להלוות או להגדיל או להבטיח קרדיט על חבות או מחויבויות) למי מהם?
"למיטב ידיעתך, האם לאיש מבין אלה אין כל בעלות ישירה או עקיפה בכל חברה או תאגיד שאליהם אתה קשור או שאיתם אתה מנהל עסקים, או כל חברה או תאגיד שמתחרה בך, מלבד העובדים, הממונים, או המנהלים שלך וחברים במשפחות המיידיות של צדדים קשורים אלה, שעשויים להיות בעלי מניות של חברות שנסחרות בציבור, שעשויות להתחרות בך?
"האם לא הענקת או הסכמת להעניק כל זכויות רישוי, כולל זכויות 'פיגיבק' כפי שהוצגו בדוחות הכספיים ההולמים את המסים המגיעים או המצטברים עד לתאריך הנקוב? האם קיבלת בשנת המס הנוכחית החלטות שלהן תהיה השפעה (1) חומרית עליך, (2) על מצבך הכלכלי, (3) על עסקיך כפי שהם מנוהלים בהווה או כפי שהוצע כי ינוהלו, ו-(4) כל חלק מרכושך או מנכסיך החומריים, ומעולם לא חשדו או האשימו אותך בליקויי מס בהתאמה ל-OFAC ולחוק ההתנהגות המושחתת במדינות זרות, ואינך ולא תהיה למיטב ידיעתך בשנת המס הקרובה תאגיד זר פונדקאי?"
נפלה דממה קצרה במהלכה הוא התנשם בכבדות. שאלתי אותו, מעט נבוך: "אתה בעצם שואל מה העניינים?"
"כן," אמר.
"אה, טוב. אצלי הכול בסדר. מצוין."
עמדתי לשאול אותו לשלומו, אבל שמתי לב שהשמש כבר עומדת באמצע השמיים, וכי זמני קצר וגם חיי אינם מתארכים.
א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: