התכנויות

סליחה שנייה, אני לא רוצה להפריע ואני לא זוכר את שמך, אבל… לא אהבתי אותך פעם? אולי את זוכרת, לפני הרבה שנים, נדמה לי שהיו כמה לילות שבכיתי אחרי שעזבת אותי.

זאת את?

מצטער שאני מטריד, זה בטח מוזר, אבל לא עזבת אותי פעם בשביל חבר, או שחבר עזב אותי בגללך? היינו בדרך לטבעון ונעלמתם לתוך החורש ומאז…

אלה הייתם אתם?

זה בטח נראה כאילו אני מתחיל איתך, אבל אני באמת לא זוכר איך קוראים לך. אני זוכר שגרת בליאון בלום ואת הצחקוק שלך כשנישקתי לך את הבטן. היה חורף והיה לך סוודר והיינו צעירים ואז התיישבתי על הכיסא בחדר הריק, ואני זוכר איך העיניים שלך נפערו, ואני לא יודע מה קרה בהמשך – איבדתי את הטלפון שלך, אבל לא התכוונתי להיעלם. היה בינינו משהו לא גמור, לפני עשרים-וחמש שנים. אני זוכר את הבטן שלך. היא הייתה מוצקה.

זוכרת?

לא התכוונתי לנעוץ ככה מבטים. אבל מאז שעלית בבנימינה יש לי את התחושה הזאת שפעם היית אהבת חיי. כן, בגיל שש-עשרה הייתי בטוח שאת האחרונה, שאחרייך לא אוכל לאהוב אף אישה אחרת. השתנית, אגב. אני לא יודע מה מצאתי בך. בטח היינו נפרדים ממילא. לא מתכוון להעליב, כן, אבל אולי זה טוב שדברים לא קרו.

מצלצל לך מוכר?

נכון שפעם עברת ברחוב? נכון שפעם עברת ברחוב? אולי זכור לך – היה לך שיער קצוץ, מגפיים מזמש חום בהיר, ואני ישבתי בבורקס עמיקם (תרד עם גבינה) והסתכלת פנימה וחייכת והחזרתי לך חיוך. והיה לי הרושם שאם אני אצא ואלך אחרייך יוכל להיות בינינו משהו. אבל את המשכת ללכת ואני הייתי מוג לב (יראת התרד בין השיניים) ולא קרה כלום. אבל הייתה האפשרות. אולי זאת לא היית את, אבל המגפיים דומים.

אני יכול להזמין אותך לקפה?

סליחה, לא להפריע, לא זוכר את השם, אבל גרנו יחד חצי שנה, נכון? נשבענו אמונים לנצח. יש לי את המכתב. אהבת אותי בטירוף. אמרת שלעולם לא תעזבי אותי. שלושה ימים אחרי זה… אבל מה זה משנה. זה היה מזמן. שנים היית לי במחשבות, שנים, אבל עכשיו כשאני רואה אותך אני לא מצליח להבין. לא מצליח להבין מה חיבר בינינו. מה היה לנו במשותף. את נהדרת והכול, אבל לגמרי לא הטיפוס שלי. יש לך גם ריח טוב, אבל לא כמו פעם. פעם יכולתי להריח אותך שעות, היום זה סתם ריח טוב שנעים לעבור על ידו ברחוב, אבל לא משהו מגרה. זאת אומרת, לא הייתי רוצה להישאר כאן יותר מדי זמן. והשעון הזה…

מוזר, נכון שזה מוזר? את עוד אוהבת אותי? קצת?

א"א

מודעות פרסומת

2 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. בתיה אטינגר-מבורך
    דצמ 11, 2011 @ 01:58:29

    דיקציה משובחת!

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: