שעון החורף – הג'ט-לג שממשיך כל השנה

יש רק דבר אחד בחיים לגביו אנחנו יכולים להיות בטוחים במלוא הוודאות, וזה שהזמן חולף, ממשיך הלאה, דוהר ודורס. אנחנו אפילו אוהבים את זה, את המולת הדהרה ורעש הפרסות המכות בגבנו ובעורפנו. זה מקנה תחושה של ביטחון, ובדיוק בשביל זה אנחנו עונדים שעונים: להוכיח לעצמנו שהזמן אכן עובר, שהנה צלחנו עוד דקה, שאפשר להירגע.

אבל, לפתע נוטלים מאתנו גם את הגורם הבטוח הזה ומערערים אותו במחי יד, בעזרת שיטה משונה וחסרת היגיון שנקראת "שעון חורף": מזיזים את המחוג אחורה.

הו, מועקה איומה, הרגשה סיוטית שכזו של חזרה אחורה, שנוטעת בך חוסר ביטחון קיומי בסיסי: השעון זז אחורה, וכל מה שעבדנו עליו בשעה האחרונה ירד לטמיון, כל ששתינו ואכלנו נבלע באפס, כל פעולותינו נמחקו מהלוח, כל דברינו התנדפו אל האין. עכשיו צריך לחזור על אותה שעה פעם נוספת, מתוך ידיעה ששום דבר שנעשה לא ייעשה בצורה נכונה יותר – הרי לא השתפרנו במאום.

ולפתע עולה גם החשש הנורא: הרי אם רק יִטֶּה הגורל קצת לכיוון הביש, זה עשוי להיתקע ככה, לנצח, בשעה משונה כזו בין 11 לחצות, כשכבר אין כלום בטלוויזיה ורק מחכים למהדורת אמצע הלילה. מה אם מעכשיו איאלץ לעבור את אותה שעה שוב ושוב, להזדקן בלי שהזמן יעבור, כל שעה להזיז את השעון אחורה, להישאר במצב זומבי כזה של מוקדם-מדי-ללכת-לישון אבל עייף-מדי להישאר-ער, באיזו שעה נצחית של בין העייפות לשינה, מקום לא ודאי בו אנחנו יודעים שהיום לקראת סיום, אך עוד לא מרשים לעצמנו ליהנות מעצם סיומו, לימבו טמפורלי?

ויש גם גוונים יותר רכים של איבוד קשר עם המציאות: מה בעניין החדשות? האם ישדרו אותן בחצות, או שאולי בגלל שפתאום 11, יחכו עוד שעה למהדורה של חצות? ואולי ישדרו את אותה המהדורה בשני החצותים, ללא שינוי? והביג בן מה יעשה, ומה עם רוחות הרפאים שרגילות לצאת בחצות מ… נו, המקום ממנו הן יוצאות, ואם סינדרלה בדיוק בנשף, מה קורה לה ולסוסיה בחצות, ובאיזה חצות זה קורה? ויום אחרי זה, בשעה אחת בצהריים זה בסדר להשתזף כי כבר בעצם שתיים, או שאולי זה מסוכן כי השעון "הלא נכון" היה שעון הקיץ, ועכשיו זה בסדר? וכשמגיעה השעה 11 בלילה, אתה נעשה עייף, כי אתה יודע שבעצם זה 12. זה הג'ט-לג של שעון החורף, והוא ממשיך איתך לכל אורך השנה: אתה תמיד יודע שלמעשה עכשיו כבר שעה מוקדם או מאוחר יותר.

בכלל, מה גורם לנו להיות יהירים ולהאמין שאנחנו יכולים לרמות את הטבע? יש רק שעון אחד נכון, אותו קובע הטבע, ולא משנה מה נעשה עם השעונים הפתטיים שלנו. גריניץ' או לא גריניץ', תמיד שעון הטבע יהיה המדויק, והוא ימשיך להביט באלה שלנו בבוז.

מצד שני, יש בשעון החורף מוטיב של תקווה: הנה, ראו, ניתן להחזיר את הזמן אחורה. הזדקנו בשעה ומייד תיקנו את זה. קיבלנו במתנה מין יום מעובר כזה, של 25 שעות, שמאפשר לנו להספיק עוד. מרוב התלהבות, אנחנו לא מחכים לחצות על מנת לכוון את השעונים שעה אחורה. אנחנו עושים את זה כבר בשמונה בערב, עם כל השעונים בבית, על היד, בתיק ובמחשב ובטלפון, ליתר ביטחון. מתחילים את החגיגה מוקדם, לפני הפתיחה הרשמית. איזה תענוג להזיז את מחוגי הזמן קדימה ואחורה כרצוננו, להראות לטבע מי השליט האמיתי.

אבל רגע, הרי הדבר לא נעשה לפי רצוננו. פוליטיקאים, אנשי שררה ואינטרסנטים שונים קוטעים עבורנו מתי ואיך יחול שעון חורף או שעון קיץ. הם אלה שמתגרים בטבע וחורצים לו לשון. ובמה אנחנו, האזרחים הפשוטים נופלים מהם? בכלום. למעשה – אנחנו עולים עליהם, וכדי להוכיח את זה אחת ולתמיד, הייתי מציע שכל אחד יקבע לעצמו את שעון החורף והקיץ שלו, בלי קשר למה שקורה ב"מציאות".

יש לזה יישומים רבים:

1. בעבודה

בוס: מוישה, איפה אתה?!

מוישה: אני מגיע עוד חצי שעה. עברתי לשעון חורף.

2. בפגישות עסקיות

קרויצמעך: סליחה, אתה מוישה? אני מחכה פה 40 דקות, כבר כמעט הלכתי.

מוישה: כן, אבל אני עוד לא כאן. אתמול בלילה החלפתי לחורף. הפגישה שלנו היא בעוד 17 דקות, אז אל תדבר אתי בינתיים. תכף אגיע, באיחור קל של שש דקות.

3. תקשורת בין-אישית

מוישה: שלום, אני רוצה להחליף את השם הפרטי שלי.

פקיד משרד הפנים: מצטער, אנחנו סגורים כבר עשר דקות. עברנו לשעון קיץ.

מוישה (מוציא אקדח): אם לא תיתן לי לעבור, השוטרים ימצאו את גופתך לפני 28 דקות!

ארז אשרוב

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: