רוצה לשבור למישהו יד? שאל אותי כיצד

בי"ס למאפיה יסדר לכם עבודה כבר אחרי שעות הלימודים

 

בסיציליה התגלה קיומו של בי"ס למאפיונרים, כזה שמלמד נערים להיות מאפיוזים. הממשלה האיטלקית נדהמה, העולם הגיב כאילו מדובר במתיחה, אבל יש להודות באמת בסיסית וכואבת: כשמערכת החינוך המסורתית קורסת ולא מוכיחה את עצמה, יש צורך בבתי ספר אלטרנטיביים. בעידן בו בוגרי אוניברסיטאות ומכללות מוצאים עצמם ללא עבודה אחרי שבע שנות לימוד, בי"ס למאפיה הוא בדיוק מוסד מהסוג הנחוץ, שמכשיר את התלמידים לעיסוק שהכנסה מובטחת בצידו, לצד לימודים נורמטיביים במגמה ההומנית, עם לימודים מוגברים ברצח, סחיטה, גביית דמי חסות, העלמת גופות וכולי. אין מה לעשות: מהנדסי תוכנה יש כמו זבל, אבל לך תמצא מאפיונר הייטק .


זה אולי המקום לציין שבי"ס למאפיה הוא אמנם מוסד חינוכי לכל דבר, יש בכל זאת כמה הבדלים בינו לבין, נניח, המכללה ע"ש גורדון:

* בברזיות זורם אספרסו

* בשיעורי מוזיקה לומדים לבכות באופרה

* התלמידים מעשנים בשירותים, אבל רק סיגרים

* "פטיש, מסמר, ניקח מהר" הוא המנון בית הספר

* תלבושת אחידה (שלא תעיזו להזכיר מדים) כוללת חליפה, עניבה, ציפורן בדש ונעליים מעור תנין. מי שמגיע ללא ברילנטין בשיער מורחק מהלימודים

* תלמיד בעייתי במיוחד מעיפים מבי"ס. דרך החלון

* באחד באפריל לא מכניסים עכבר מת לשולחן של המורה – ממלכדים אותו

* ה"גזלן" שמגיע לבית ספר מוכר פסטה, רביולי ויין אדום

* בוחן פתע מתקיים במטווח

* בשיעור חינוך מיני לומדים לתת נשיקת מוות

* אתה יודע שאתה בצרות רציניות כשהמנהל קורא לך למשרד ומבקש שתעמוד באמצע יריעת ניילון גדולה

 

לא התרשמתם? אם כך, איך תדעו שהילד שלכם נרשם לבית ספר למאפיה ללא ידיעתכם?

* הוא קורא לעצמו ויני או טוני, ולא מגלח את הרווח בין הגבות (משה, עשית שיעורים? — מאמא, בסטה, לא קוראים לי משה, אני טוני "הקיסם" זוסמנוביץ'!)

* כל פעם שדופקים בדלת הוא נעמד לידה עם אקדח שלוף ושואל מי זה

* הוא לעולם לא עומד ליד החלונות

* טיול שנתי הוא עושה בלאס וגאס

* כשאתם מתניעים את המכונית בבוקר הוא מתחבא מאחורי קיר בטון; יש רעשים מוזרים מתא המטען; כל הנסיעה הוא מביט בשמיים ומחפש מסוקים

* כשאתם מצלמים אותו הוא חוטף לכם את המצלמה מהיד ושורף את הנגטיב

* החטיף האהוב עליו הוא "ואפל כולו"

* דמי כיס הוא מבקש לקבל רק בשטרות לא מסומנים, ובתנאי שתשאירו לו את החבילה בפארק העירוני, מאחורי פח האשפה האדום, וחסר לכם שהוא יראה שמישהו עוקב אחריכם

* כשאתם לא נותנים לו דמי כיס הוא שולח את לואיג'י "בננה" בסטרדו לשבור לכם את הרגליים

* הוא מסכים לעלות לתורה, אבל רק בכנסייה קתולית

* הוא הולך לשיעורי כינור, אבל רק עם הנרתיק של הכינור

* הוא לא מבקש פסנתר לבר מצווה, רק את המיתרים

* משיעור מלאכה הוא חוזר עם נעלי בטון

א"א

 

דו-קרב

פילוקסנוס מארטריה, הקרב על איסוס, פרטתביא את המתרגם.

מת; מוקש.

מה עם השני?

גם מת; צלף.

אז איך נבין מה כתוב בחוברת האדומה?

לא נבין.

אולי יש בה מידע חשוב. מודיעין.

אולי. ואולי לא. כבר לא נדע.

שני מתרגמים על ההתחלה… ביש מזל.

המפקד, חצי מהכוח כבר גמר. הבעיה לא מסתכמת במתרגמים. תביט על הערימה מאחורה.

הו. למה חרוכים?

זרחן.

ולמה מרוטשים?

מלחמה, המפקד. זה מה שקורה.

כן, כן… אהה. טוב, מה הלאה?

זאת כבר החלטה שלך, המפקד.

נכון, ברור, שאלה ביני לבין עצמי. תשיג לי את דרור7 בקשר.

אין דרור7.

אין? אז אין ארטילריה! איך אין?

מרוטשים, המפקד. חרוכים.

אה… וקשר עם מטמון יצרת?

לפני שתי דקות, בזמן שירית. כשאתה יורה נראה שאתה שקוע כולך בעשייה, אז אתה לא שומע כלום, אבל יצרתי קשר, כן.

יפה, אז הסיוע האווירי בדרך?

בדרך… יגיעו בבוקר.

בבוקר!? זה עוד כמה שעות.

חמש שעות. ועשרים דקות, ליתר דיוק.

לא שאלתי, ציינתי עובדה. אנחנו לא נחזיק מעמד עד הבוקר. איפה כל המחסניות?

חולקו, המפקד. גם ארגזי הפעולה, הסרטים של המקלעים, כל מה שיש. עובדים על בודדות.

זה לא הזמן למתיחות מטופ… אוקי, הבנתי. כאלה בודדות. מדיניות נבונה. מי נתן את ההוראה?

אתה, המפקד.

אה, כן, שכחתי. לא התכוונתי להחמיא לעצמי. אבל בכלל לא רע, נכון? (הפוגה) הרגנו הרבה?

המונים.

שזה טוב, לא?

תלוי מאיזה צד אתה מסתכל.

יש רק צד אחד.

לנו יש צד אחד; להם יש צד אחר. ויש את הצד שיתברר מאוחר יותר, כשיהיה מאוחר מדי לשני הצדדים.

מה לעשות – זה המשחק. חייבים לצדד במישהו או במשהו… השחלתי עוד שניים! 35 שעות בלי שינה, וערני כמו שד. תגיד, אין מה לעשות בנוגע לריח?

לא, הצבא לא מתעסק בסוגיות של חושים ואסתטיקה. ריחות, לכלוך, השחתה, כיעור, כל אלה הן תוצאות הלוואי של הפעילות העיקרית. זה משני. שולי. זניח. צלקת מניתוח. לא משהו ששווה להתעמק בו.

בכל זאת, חשבתי, המאה העשרים-ואחת וכל זה.

מהבחינות האלה, המפקד, ההתקדמות מאוד איטית. אנחנו רחוקים מאות שנים מיישום אידיאלים אסתטיים בשדה הקרב.

חבל, הייתי מעדיף את הכול יותר… היגייני. זאת המילה – היגייני. מיתות יותר נעימות לעין. בלי הפרצופים המעוותים, האיברים הפזורים, שלא נדבר על הצרחות; התדרים האלה לא בריאים לאוזן. לא נעימים, קיבינימט. היגיינה. מילה יפה… יש לנו מספיק נייר טואלט?

איכשהו, כמות כפולה ממה שאנחנו צריכים. גם מנות קרב יש בשפע; חלק איבדו את התיאבון. רק בתחמושת אנחנו קצת לוקים בחסר.

על זה יפצה הסיוע האווירי.

בבוקר.

מתי שלא יהיה. אני סומך עליהם. חבל רק שאין לנו מושג מה כתוב בפנקס האדום. אולי זה יכול היה לסייע לנו.

אולי. ואולי אלה מכתבי אהבה.

אז אתה מבין קצת את השפה?

לא, אפילו לא מילה.

אז למה אתה חושב שאלה מכתבי אהבה?

אני לא חושב – אמרתי אולי.

אז תתחיל לחשוב, לכל הרוחות! על מי כבר יש לי לסמוך?! תביא את הגרמושקה. או לכל הפחות את הספר השחור.

אין ספר שחור; פנקס כתום.

אדום.

אדום. ומה זה גרמושקה?

אני יותר מדי זמן בעסק הזה. לא זוכר. זה משהו שנראה היה לי חשוב. אולי המונחים השתנו, אולי הטכנולוגיה, אולי מה שהיה חשוב לפני עשרים שנה כבר לא חשוב היום.

כרגע חשוב להחזיק מעמד עד הבוקר, כשיגיע הסיוע האווירי.

ונחזיק מעמד?

אני לא יודע – אתה המפקד.

מפקד או לא, אני מבקש ממך הערכת מצב: נחזיק מעמד או לא?

רק בקושי, המפקד. רק בקושי.

אז אתה אופטימי.

במידת האפשר.

ואפשר?

אם אתה, בתור המפקד, מרשה.

מרשה, ברור שמרשה – אני נותן לך חירות להאמין בכל מה שיחזיק אותנו בחיים הלילה. בפקודה!

כבוד הוא לי. אלה כדורים נותבים?

הפסים האלה? נדמה לי. הם ניתזים מהסלעים.

זה היה רעיון טוב לתפוס מחסה בנקיקים, מה?

כן, רעיון מעולה.

של מי היה הרעיון?

שלך, המפקד.

אני לא מפסיק להפתיע את עצמי. ט-טאח! השחלתי עוד שניים!

אין לך נקיפות מצפון מדי פעם?

בגלל מה?

מה שאתה עושה.

מה אני עושה?

הורג.

מגן.

הורג.

מגן.

אבל תוך כדי זה הורג.

אבל תוך כדי זה מגן.

על מי בדיוק?

על אלה שאני לא הורג.

ואלה שאתה הורג?

עליהם אני לא צריך להגן. מפניהם אני צריך להגן.

אני מניח שיש בזה היגיון מסוים.

זה ההיגיון היחיד שיש.

א"א

זמר פרנויה סתווי/ת

*

פרפר פקח עליי עיניים

פקח פקח עליי עיניים

עיניים ננעצו בי

עיניים נקרצו בי

רות עבור!

 

פחח רקע לי ברגליים

מרגל הרגילני לכפליים

דואליזם בי נשבעתי

פלורליזם כי סבבתי

סחור וסחור.

 

השמש משמשת לי רחיים

הרוח בי נופחת לְחָיַיִם

מסתובבת וטוחנת

נושבת ושואבת

אל השחור.

 

הרימונים התלויים קיקלופים קפואים פעורים וקרועים

הרימונים הנפולים סחוטים רמוסים נרקבים מתוּלעים

ובין לבין מרצדים עלי השלכת מרפרפים בדפי העיתון

שאירע אתמול ומחר יחזור.

א"א

%d בלוגרים אהבו את זה: