Tongs in cheek

 

The kitchen knives me
As I can't get the vacuum any cleaner.
Deterring detergents drain in the dark
And I am approached by an aging, bleaching agent,
A schemer who wants me to turncoat.
Anger dust accumulating outside –
I can sense the lynch mop gathering.
Try to stay out of the gas ring, out of range,
Lay low in the mortars, Martyr Luther.
"A water-pitcher with no batter" they said,
"An egg beater!" though I never raised a hand;
When will the scales fall from their eyes?!
Shag-rug-rake it all –
So now I'm Don Quiche Hot, eh?
Me, a mere flat Sancho Pancake batter worse than bite.
I'm living on borrowed kitchen-timer, having reached a carving fork in the road.
Totally out of my grill element,
I fear a severe case of solutionless utensillitis.
Yet these are cutting edge verses
Worthy of Pie Tin Pan Alley!
Ay, a clever verbal cleaver –
I am not yet dinner's ready to kick the bucket

Erez Asherov

מודעות פרסומת

שבע קושיות קווקזיות

 

האם יש טלאים שעשויים טלאים?

האם ניתן לקרוע גזר לגזרים דקים

ואמרו – האם ניתן לחלוש על חזקים?

איזה רישיון צריך להוציא כדי להעניק רישיונות

האם יש מישהו ששפת הרציף היא שפת אמו?

האם יש רופא באולם,

ומי יקים איתי תזמורת כלי דם?!

א.שרוב

כל הבאגט (קובלנות צרכניות)

לכל הרוחות, או שתקצרו את הבאגט, או שתאריכו את השקית!

יש להודות לאלוהים שיצרני שקיות הבאגטים לא ממונים גם על תעשיית הקונדומים.

אני רוצה לראות את היום שאחזור הביתה מקניות, ועל האריזה כבר לא יהיה כתוב "בקלה קפוא", אלא "בקלה מופשר למחצה". אמת בפרסום עד הרגע האחרון.

תווית שלא אופתע לראות על מצרך בסופר: "היחיד ללא חשש חלקי ציפורניים ושאריות עור".

למה לי לשלם על מה שאני לא אוכל? אני תמיד מבקש שישקלו לי את האבטיח בלי הקליפה. אִינה, הקופאית, מאוד אוהבת אותי.

קפה לנדוור "בטעם אספרסו". למה יש לי הרושם המוצק שהאיש מאחורי המוצר הזה לא טעם אספרסו מימיו?

"קפה" עלית. אתם בטוחים?

במרכול שמנוהל היטב, המוצרים הכי רווחיים תמיד יוצבו על מדפים שנמצאים בגובה העיניים של הצרכן. זה משונה, כי בשביל מה שעומדים לבצע בכם, נהוג בדרך כלל להתכופף.

מחיר הבשר זוועתי. גבינה טובה היא בגדר מותרות. על כל קופסת שימורים לוקחים מכם מַעשֵר ראשון; כרוב כבוש, קיבינימט, לא פרי אקזוטי מגלפגוס! על קפה לאספרסו אתם משלמים פי ארבעה ממחירו האמיתי. על כל מדף שוד, עושק, חמס. בכל כניסה לסופר אתם יאכטה פרטית שמשייטת במימי סומליה. אבל המוצר הכי יקר בסופר ובמכולת, לא שמתם לב, המוצר שגובים עליו את המחיר הכי שערורייתי, הוא התה הירוק של ויסוצקי. 657 שקלים לקילו. אהה, בדיוק, תבדקו – 657 שקלים לקילו. צדק מי שאמר שכסף לא גדל על עצים; הוא צומח על שיחים.

ובעצם יש מסר מאחורי שקית הבאגט: כמה שהיא לא תהיה ארוכה, היא עדיין תהיה צרה מלהכיל את הבאגט שינסו לתקוע לכם בסופר.

א"א 

אתה מכיר אותה טוב, את אשתך?

זדון, איום, תקשורת לקויה, מסתורין נפשי.

כל אלה מאפיינים את המחזות של הרולד פינטר.

ב"האוסף" שלו (יותר נכון, "הקולקציה"), שנכתב במקור לטלוויזיה ושלזיתים יש בו תפקיד מרכזי, יש ארבע דמויות, כולן מעולם האופנה. הארי קיין המבוגר גר תחת גג אחד עם ביל לויד הצעיר ממנו; ככל הנראה סידור נוח לביל, שמספק שירותים בתמורה; אהבה גדולה אין שם. לחיי שני אלה נכנס ג'יימס הורן, שטוען שביל שכב עם אשתו, סטלה, בזמן ששהו בלידס, מסיבות מקצועיות. כלומר, הם היו בלידס מסיבות מקצועיות, לא שכבו מסיבות מקצועיות: הציגו שם את קולקציית האביב.

לאורך המחזה מתגלות כמה וכמה גרסאות לסיפור הזה – שבתחילה נראה שג'יימס מכיר אותו עד אחרון פרטיו האינטימיים – ומה שאנחנו מקבלים בסוף זה קובייה הונגרית עם יותר מדי צבעים; דבר מה לא פתיר, קולקציה של וריאציות. מול שני מספרי סיפור הבגידה, סטלה וביל, יש את שני ה"בעלים" הנבגדים, הארי וג'יימס, שאוגרים הרבה מאוד זעם, מטבע הדברים, שאת רובו הם משחררים במילים. שני ה"בוגדים" צברו טינה מסוג אחר לבני זוגם, ואת הסיבות אנחנו יכולים רק לנחש; גם בין סטלה לג'יימס אין הרבה אהבה. זה חלק מכוחו של המחזה.

אבל הכוח האמיתי, כמובן, מצוי במילים, שפינטר עצמו אמר שהן משמשות כ"התחזות" וכ"נשק". רק שלפעמים נראה שלאו דווקא הנשק, אלא אופן השימוש בו, הוא הדבר שיוצר את רוב המתח אצל הצופה. שריטת הגיר על לוח הנפש נובעת פה מאותו מנגנון נושן שלנו של "ברח או הילחם", Fight or Flight. לדמויות במחזה הזה אין את היכולת (או את הרצון) להגיב באלימות פיזית או מילולית פראית [יש התחלה של דו-קרב קומי, בסכיני גבינה, זה הכול. ואולי הסיבה נעוצה בנימוס האנגלי], ובמקומות שבהם אנחנו כקהל כבר יוצאים מדעתנו ומצפים שהאיש על הבמה יברח או יילחם, במקום זה הוא עושה את אותו מעשה פינטרי נורא ומחריד ולא אנושי: הוא אומר דבר מה לא צפוי לחלוטין, על סף הבדיוני, או לא מגיב בכלל, או מבקש זיתים. פליק לך ולאיש מולו מבלי להרים יד.

זה מטלטל כל צופה בעולם, אבל אולי אותנו קצת יותר, בהיותנו מורגלים לתיאטרון העימות המקומי.

את הדי-וי-די ניתן לרכוש באגורות באמזון בריטניה, בכיכובם של לורנס אוליביה, אלן בייטס, מלקולם מקדאוול והלן מירן, או לצפות בו ביו-טיוב.

א"א

האלטרנטיבה השעירה

מארץ קווקז הגיעה כרכרה

נישאת על אש ורוח סְעָרָה

ממנה יצאתי ובעיניי זָהֳרָה

זה אני – האלטרנטיבה השעירה!

 

ירדתי מרכבי, ירדתי מהעצים

כולי מסתלסל, עיניי גִּצִּים

מרבה רגליים, מרבה נכסים

פרימיטיבי לעילא: אכלתי הסוסים!

למשימה נפניתי, אזרתי מותניים

פיצחתי גרעין, גרסתי בוטניים

אבעל עוד היום בתולה והָרָה

זה אני – האלטרנטיבה השעירה!

 

שיער חזי הוא צמר ברזל

על עכוזי אצה שעֻזָּהּ לא אוזל

מרגליי יוצאים מְחוֹשִׁים עדינים

וגבי הוא להק רִבּוֹא סרדינים

בטני היא חורש עצי מחטים

ממותניי ניתן ללקט נבטים

עורפּי שָׁרָךְ, ואם להיות אובייקטיבי

אני היחיד – השעיר האולטימטיבי!

 

אני גבר, אישה! צמר פלדה!

צאצא שאישה של ממש ילדה!

כולי גולש, כולי מסומר

ציצות וקווצות, בי עוד יזומר

 

אז סורו אתם ששיער מסירים

לשון חלקלקות, חזה מוכשר

מורטי גבות מורטי עצבים

חֲשׂוּפִיּוֹת, שריון של צַבִּים

תולעי-גחון, שלשול משורשר

בשר חלק, טפלון-סירים

 

הנה בא הגורילה, עץ המחט

רעמת האריה, דַּרְבָּן התחת

אורנגאוטן, שֶׂה דומיננטי

שיזף שעיר, ארז אטלנטי

 

הגיעה שעתו של אדם הקדמון

שהיה עבדקן עוד בארם נהריים

ועכשיו חזרתי לבנות לי הרמון

אז היכונו נשים, פתחו שעריים

הנה מגיעה האמת הטהורה:

זה אני – האלטרנטיבה השעירה!

                                                     ©

אויב ישראל לא ישקר

עומר ברגותי מהווה סכנה קיומית לישראל! הוא פעיל הרסני! הוא אויב ישראל!

אני אומר את זה מתוך ידיעה מוצקה ויש לי הוכחות.

ההוכחה הראשונה היא השם שלו: ברגותי זה לא שם טוב ליהודים. זה לא שם טוב לאיש, ושום טובה לא יכולה לצמוח לאיש עם שם כמו ברגותי. מה לכל הרוחות עלה על דעתם של ההורים שלו?! היו צריכים לעברת למשהו תרבותי, נקי, כמו בר-יותם, נניח; אנשים היו חושבים שהוא מסלוניקי.

ואם לא די בכך, אני מבסס את ההצהרה שלי על סמך מידע מודיעיני מדויק, אמין ואטום-טעויות, שמגיע מהמקור הכי אמין בישראל, ואולי אפילו בעולם כולו: סוכנות ה-FWD, או בעברית: קידום.

כן, קיבלתי את הידיעה הזאת במייל… נאמר בה שברגותי מסוכן למדינה, ושיש למנוע ממנו לקבל את תואר הדוקטור שהוא מנסה לקבל מאוניברסיטת תל אביב, והייתה הפניה לעצומה נגדו, שמטרתה לאסוף מאה-אלף חתימות.

ולא סתם קיבלתי את המייל, אלא מחברה ותיקה, שהתקשרה לבקש שאבדוק אם הידיעה נכונה. ומה, אחרי שהסברתי לה שזה בכלל לא מעניין אותי, פצחה בתַּלְהֵמָה, ולא הבינה איך ייתכן שלא איכפת לי שהבחור יקבל דוקטורט, למרות שקרא לחרם אקדמי על ישראל. אבוי, ארצנו!

ניסיתי להסביר שבדמוקרטיה זכותו לחשוב מה שבא לו ולהגיד מה שבא לו

נסיתי להסביר שאם לאקדמיה בא לתת לו דוקטורט, שתיתן

ניסיתי להסביר שאין קשר בין מה שהוא חושב לבין הישגיו האקדמיים

ניסיתי להסביר שלה ולכל מאה אלף האחרים שאין להם שום קשר לאקדמיה אין גם שום זכות להתערב בענייניה ולנסות למנוע ממנו לקבל את התואר, ואפילו לי הדגול אין זכות כזאת, מה גם שאת התואר האקדמי היחיד שלי קיבלתי מפרופסור ותיק שחסמתי ביציאה מהחניה, ושקרא לי "אידיוט"

ניסיתי להסביר לה שחרם אקדמי הוא עניין לגיטימי וממילא אלה משחקים של האקדמיה עם עצמה (התחלתי להתחכך בטלפון בצורה רומזנית)

ניסיתי להסביר לה שהאחרונים שיכולים לבקש ממני לחתום על העצומה הם אותם בני זוג מְצוּמָרים מרמת הגולן, ששלחו אליה את הידיעה של סוכנות FWD

התחלתי לנסות להסביר שברגותי לפחות יצא בודד מול גוף גדול, ופה יוצאים אלפים נגד אחד קטן וחסר הגנה. מה קרה למיתוס של מעטים מול רבים?

אבל עוד אני מדבר היא ממשיכה עם ה"אבל-אבל-אבל" ועם אוורור פחדיה הקיומיים, עד שהרגשתי שהדם שלי מלבין ומזמזם וחג לי סביב הראש כמו נחיל דבורים בטיול סוף שנה לא אחראי, וכשהגיעה מברגותי הסטודנט לאיראן ולפצצת האטום וצעקתי שנכון לעכשיו לנו יש פצצת אטום עמומה ולא לאויבינו, ובכל זאת המשיכה להסביר לי בלהט שברגותי הדוקטורנט הוא הדבר הכי מסוכן שקרה לעולם המערבי, עשיתי שני דברים לא אופייניים:

אמרתי "וואי-וואי-וואי"

וניתקתי.

וזהו. 28 שנות חברות, 1 מייל, נתק.

כי אני פשוט לא אוהב לשמוע אספסוף. המיית האספסוף המתחשר מטריפה עליי את דעתי. האספסוף, קהל הלינץ', לא חושב. וזה הדבר הכי מסוכן בעולם.

עכשיו, הרציונל לשליחת המיילים הדביליים של סוכנות FWD, כפול ומשולש ומרובע:
1. זה קל ואתה לא צריך לצאת מהבית או אפילו לקום מהכיסא
2. לבן האנוש הממוצע של המאה העשרים-ואחת יש צורך בלתי נשלט לטנף את המייל של חבריו ומכריו ב"תוכן"
3. אין צורך ליצור "תכנים" משלך, וגם אם אתה יוצר אותם, זה יכול להישאר ברמה הבסיסית ביותר, שלא נאמר (וכן נאמר) ניאנדרטלית: "גדול! חובה לקרוא! את זה אתם מוכרחים לפתוח!"
4. זה יעיל באופן פנומנלי, ותוך יומיים אתה יכול ליצור חרם צרכנים על פּיצאי קשה-יום, לנדות זמר, לטנף פוליטיקאי, להפיץ שקרים בלי שמישהו ישגיח עליך ובלי להיות חשוף לחוק לשון הרע. לא רק זה, אלא שכמו רוב העיתונאים של ימינו, אתה לא מגבה את המייל שלך בתגובה, בהוכחה, במובאות, בכלום. רק בסימני קריאה!!!! ואין לך ממה לחשוש – אחרי שנים שהאזרח הממוצע התרגל לקרוא אווילויות כאלה בעיתון, הוא יאמין לכל קקה שתשלח לו, ויפסיק לאכול במבה על המקום

אבל רגע, שכחתי את הסעיף הכי חשוב, הכוח שמניע את כל מפיצי השמועות באשר הם, את כל הרכלניות, את כל מערי הרעל לאוזני הששים להיטמא: כוחו של העדר, כוחו של האספסוף, כוחה של הצדקנות הלא צודקת. האנושות, גם במאה הנוכחית, רוצה לשרוף מכשפות. היפה הוא שכיום לא חייבים להיות בני אותה עיירה כדי להצית לפידים ולהעלות את המכשפה התורנית על המוקד – אפשר לעשות את זה אינטראקטיבי, מכל חלקי הארץ והעולם. לזה הכוונה במושג "כפר גלובלי": אתה יכול לשבת בבוסטון ולשרוף מישהו בביר זית. מאה-אלף חתימות הן מאה-אלף להבות קטנות, גפרורים שידליקו את הקש תחת רגליה של ז'אן Dark Ages. כן, שלא יהיו טעויות: האנושות עדיין רועה בעדרים תוקפניים, פרימיטיביים, נשכניים, רק שעכשיו יש לה חיבור לאינטרנט, ובמקום להפעיל שיניים בסוואנה היוקדת, מפעילים עכבר בנוחיות החדר.

ובחזרה לברגותי. אין לי מושג מי האיש, אני לא יודע מה הוא חושב, ייתכן שהוא הוגה מבריק, ייתכן שהוא נבל, אולי הוא אפילו מהווה סכנה קיומית לסובבים אותו. אין לי מושג, ואני מוכן להודות בזה, ושום מייל בודד לא יכריע בעניין. זה ההבדל ביני לבין האספסוף: אני לא מוכן להבעיר מדורה תחת רגליו של קורבן אקראי, סתם כי אני אוהב לצפות בלהבות בליווי פסקול של צרחות. זה גם לא התפקיד שלי. בשביל זה יש את… נו… איך קוראים לזה… מערכת המשפט.

מה שאני כן יכול להגיד לכם, זה שאחרי 28 שנות חברות, נפערה תהום ביני לבין חברתי הטובה. וכל זה בגלל מי? בגלל ברגותי!

ברגותי מפלג את העם! לשרוף!

א"א

רפלקציה

אתמול ראיתי ברנש

שפניו לא נראו לי

מצח עשוי גבשושיות חשש

גבות גבעות-מִפְּנֵי-מה

עיניים עיגולי מְחוּגָה חרדים

פה פתח-אוויר-רעה-צפונית

טיפוס שכל הבעתו טרופה

וגופו נכון לְפֻרְעָנוּת מפתיעה צפויה.

 

יותר, חברים, אני לא נכנס לחדר האמבטיה הזה!

 א"א

 

רשומות ישנות קודמות

%d בלוגרים אהבו את זה: