לא נודעו עקבותיי

בנישואין,

בדירה,

היא באה אליי דומעת-עיניים:

תבין אותי, אנא, תבין אותי!

אין לי מושג על מה את מדברת, אמרתי,

אני לא עוקב!

 

בצבא,

במדבר,

הם באו אליי יבשי-שפתיים:

מים, אנא מים!

אין לי מים, אמרתי, אני לא עוקב.

אני לא עוקב!


בדירת רווקים,

מאחורי תריסים,

היא הורידה חזייה.

תפתח את הדלת, אשרוב, תפתח!

אני לא כזה, אמרתי לבלש,

אני לא עוקב!

אני לא עוקב!

 

עכשיו העַקָּב צופה בי מלמעלה,

נוקש מקור, מכין כנף,

והקברן מיטיב את האת עם העָקֵב,

עֵקֶב מצבי הלא מבטיח, הבטחה שלא מומשה.

חכה, אני אומר לו,

המתן עם הרגב,

עוד לא השארתי טביעת עָקֵב –

עוד לא השארתי טביעת עקב.

 

א"א

 

%d בלוגרים אהבו את זה: