ירוק מבפנים

CJ7. בימוי ומשחק: סטיבן צ'או, שו ג'או, ליי הואנג, קיטי ז'נג, צ'י צ'ונג לם. 2008

 

אל הסרט הזה הגעתי בזכות ההיכרות עם סטיבן צ'או, במאי מעניין שעשה את "מהומה בשנחאי" המבריק, ואת "כדורגל שאולין" הקדם-מבריק. גדולתו של צ'או ביכולת ליצור קומדיות עממיות במובן הטוב של המילה (תחשבו על "כץ וקרסו", לדוגמה) ולשלב בהן רעיונות חריגים ונגיעות ויזואליות גאוניות שלעיתים קרובות מאוד נוצרות בעולם הממוחשב. אבל לא רק: תראו איך הוא בוחר ליצור פה את הילדה הכי גדולה בבית ספר.

העלילה, בהתאם לקו העממי, הייתה יכולה לשרת כל דרמה סבונית אוריינטלית: אבא קשה יום המטופל בבן יחיד (המגולם על ידי ילדה בת עשר, שוּ ג'אוּ), שעובד בעיקר כדי לממן את הלימודים היקרים של הבן, כדי שזה לא יגמור כמוהו. החיים של השניים פשוטים ודלים מאוד, אבל גם שמחים ומשעשעים מאוד, ע"ע סצנת מעיכת הג'וקים במטבח.

 

ואז נכנס לחייהם (או יותר נכון לחיי הבן) סי-ג'יי 7, יצור מהחלל החיצון, ללא ספק הדבר הכי חמוד שתראו על המסך גם אם תחרשו את כל סרטי דיסני. גם אני רוצה אחד כזה! וזה בערך כל הסרט: העבודה הקשה של האבא, חיי בחברה הבעייתיים של הילד בבית ספר, היצור והעניין הרומנטי – המורה היפה והמתחשבת מבית ספר.

 

צ'או, ברוב תבונה, מצליח לתמרן כך שהבלילה המלודרמטית הזאת לא תהיה מתוקה מדי, לא עצובה מדי ובוודאי שלא בנאלית מדי. זה מתבטא אפילו בפרטים הקטנים: בהוליווד תוקעים לכל כלב שאמור להיראות תוקפן מעין קפיץ בחניכיים, כך שהשיניים שלו ייחשפו. זה כבר הפך לקלישאה לא מאיימת עד זרא. צ'או, לעומת זאת, שניחן בחזון אסתטי, לוקח סתם כלב והופך אותו באמצעים מסורתיים ליצור מהגיהינום.

 

מתוק, מהנה ומתוק ומצחיק, ומספק למבוגרים ולילדים כאחד.

 

ארז אשרוב

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: