"האטומים. להתרכז באטומים," הוא חשב אחרי שהשליכו אותו מהקומה האחת-עשרה.
"האספלט ואני בנויים בעיקר מחלל ריק, ואין הבדל במוצקות שלנו. אין דבר שהוא באמת מוצק. קצת ריכוז ואני אוכל להיטמע בקרקע במקום להימרח עליה. זה יהיה כמו ליפול על מזרן. הנה, עכשיו!"
אורי ברוכין, שעשה שיעורים בחדרו בקומה השנייה, שמע צליל שעשה לו חשק לאבטיח.
א"א
החיים בתהיתי 